רשלנות רפואית הגורמת לדימום: מתי מדובר בעילה לתביעה?

דימום שאינו מזוהה ומטופל בזמן עלול להפוך ממצב רפואי בר־טיפול לאירוע מסכן חיים. כאשר רשלנות רפואית גורמת להחמרה בדימום— עקב אי־הערכת דחיפות, אבחון חלקי או טעויות בטיפול— עלול להיגרם נזק חמור ומתמשך. מדריך זה מסביר מתי הכשל בטיפול בדימום מהווה עילה לתביעה, אילו סימנים מחייבים פעולה מיידית, וכיצד עורך דין רשלנות רפואית יבחן את המסמכים הרפואיים כדי לקבוע אחריות ופיצויים.

נכתב ונבדק על ידי משרד עורכי הדין ישר יעקובי, מומחים ברשלנות רפואית; עודכן: ינואר 2026

תקציר מהיר: האם יש לי עילה כבר עכשיו?

היו סימני אזהרה ברורים לדימום והצוות לא ביצע בדיקה או הערכה דחופה בזמן. שיעור אבחון־שגוי בשבץ במחזור האחורי מגיע עד 56%, בשל בדיקות לא מספקות ואי־הבנת מגבלותיהן (מקור: Avoiding Misdiagnosis in Patients with Neurological Emergencies, 2012, https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC3410308/).

היה איחור באבחון או אבחון שגוי שגררו החמרה במצב. במקרה בו יולדת בת 29 בבית חולים שערי צדק סבלה מדימום מסיבי בגזע המוח עקב אי-סיווג הריון כבר סיכון ואי-טיפול בירידת טסיות— הרשלנות גרמה לשיתוק קבוע ומות העובר.

לא בוצעו בדיקות חיוניות למרות תלונות וסימנים. הפרוטוקול הסטנדרטי לחשד בדימום כולל CT מוח, בדיקות דם (ספירה, תפקודי קרישה), ובמקרים מסוימים CTA או MRI— כאשר בדיקות אלו לא מבוצעות חרף סימנים קליניים, מדובר בסטייה מהסטנדרט.

עיכוב בטיפול מציל חיים. הלם דימומי מתרחש עד ב־ 40% מפצועי טראומה; 12–34% מהתמותה ניתנת למניעה בהתערבות תוך שעה (מקור: Management of Hemorrhagic Shock: Physiology Approach, Timing, 2022, https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC9821021/).

שחרור מוקדם מחדר מיון למרות סימנים מתמשכים. במקרה אחר, אישה עם כאבי ראש עזים, חולשה וסחרחורת שוחררה ללא בדיקת הדמיה. יומיים לאחר מכן אובחן דימום מוחי עם המטומה ומפרצת קרועה.

אם אחד מאלה קרה— יש היתכנות לעילת תביעה. פנו להערכת מקרה דיסקרטית.

ייעוץ ראשוני ללא התחייבות; שכר טרחה בהסדר תוצאה לפי הדין.

מהו דימום מוחי (שבץ המורגי) וסוגיו העיקריים?

דימום מוחי הוא יציאת דם לתוך המוח או סביבו, המהווה סוג של שבץ מוחי חריף. בניגוד לדימום חיצוני הנראה לעין, דימום פנימי בתוך הגולגולת אינו נראה — הוא פוגע ברקמת המוח באמצעות לחץ ישיר ונזק למבנה העצבי. האבחון מאתגר ודורש תגובה מהירה.

ארבעה סוגים עיקריים של דימום מוחי:

דימום תוך מוחי (Intracerebral hemorrhage)— דימום בתוך רקמת המוח עצמה או בחדרי המוח. זהו הסוג השכיח ביותר, המהווה 10–15% מכלל מקרי השבץ המוחי. הגורמים העיקריים: יתר לחץ דם כרוני, קרע בכלי דם קטנים, או מפרצת שהתפוצצה.

דימום תת-עכבישי (Subarachnoid hemorrhage)— דימום בין קרום pia mater לקרום arachnoid, בדרך כלל כתוצאה ממפרצת מוחית שהתפוצצה. מאופיין בכאב ראש פתאומי וחמור ("הגרוע ביותר בחיים"), קשיון עורף והקאות.

המטומה תת-קשית (Subdural hematoma)— דימום בין קרום arachnoid לקרום dura mater, לרוב כתוצאה מטראומה לראש. שכיח יותר באנשים מבוגרים, שותי אלכוהול כרוניים, או מטופלים המקבלים תרופות מדללות דם.

המטומה אפידורלית (Epidural hematoma)— דימום בין הגולגולת לקרום dura mater, בדרך כלל כתוצאה מטראומה חזקה שגרמה לקרע בעורק המנינגיאלי האמצעי. מצב זה מתפתח במהירות ומסכן חיים.

תסמינים של דימום המחייבים התייחסות רפואית דחופה

זיהוי מוקדם מציל חיים. פנו מיד לבדיקה אם מופיעים תסמינים אלה:

כאב ראש פתאומי וחריג— תיאור קלאסי: "הכאב הגרוע ביותר בחיי". כאב ראש שמגיע לשיא תוך שניות עד דקות, בעוצמה שלא חווית בעבר, מחייב הדמיה מיידית לשלילת דימום תת-עכבישי.

חולשה או שיתוק בצד אחד של הגוף, הפרעת דיבור או ראייה. סימנים נוירולוגיים מוקדיים אלו מעידים על פגיעה באזור ספציפי במוח.

סחרחורת קשה, חוסר יציבות, הקאות. תסמינים אלו, במיוחד בשילוב עם כאב ראש או סימנים נוירולוגיים, מצביעים על לחץ תוך-גולגולתי מוגבר או פגיעה במוח הקטן.

שינוי במצב הכרה, בלבול, פרכוסים. כל שינוי במצב ההכרה— מבלבול קל ועד תרדמת— מחייב הערכה דחופה. פרכוסים עשויים להעיד על גירוי של קליפת המוח על ידי דם או לחץ.

כאב חזה, קוצר נשימה, חיוורון וירידת לחץ דם (בדימום מערכתי). סימנים אלו מעידים על הלם דימומי— מצב בו איבוד הדם גורם לאי-ספיקת זרימת דם לאיברים חיוניים.

דחיפות גבוהה בכל מצב של החמרה מהירה או צבר סימנים. כאשר מטופל מציג יותר מסימן אחד, או כאשר המצב מחמיר במהירות, הסיכון לדימום משמעותי עולה באופן דרמטי.

הגורמים המרכזיים לדימום מוחי: מלחץ דם ועד בעיות בכלי הדם

לחץ דם גבוה כרוני מחליש כלי דם במוח ועלול לגרום לקרעים בעורקים זעירים. מחקרים מראים שיתר לחץ דם אחראי ל- 60% מדימומי המוח באזורי putamen ו- thalamus, ומגביר את הסיכון לדימום מוחי פי 2–6 באוכלוסייה הכללית. הלחץ המתמשך פוגע באנדותל (הרירית הפנימית של כלי הדם), מוביל לטרשת עורקים, ומחליש את דופן כלי הדם עד לנקודת שבירה.

מפרצות בעורקים (aneurysms) ומומי כלי דם (AVM). מפרצת היא בליטה בדופן עורק, הנוצרת כתוצאה מחולשה מבנית. כאשר המפרצת מתפוצצת, היא גורמת לדימום תת-עכבישי חמור. מחקרים מראים שמפרצות מוחיות קשורות למחלת כליות פוליציסטית (ADPKD) עם סיכון פי 7, וסיפור משפחתי של מפרצת מגביר את הסיכון פי 4. מומי כלי דם עורקיים-ורידיים (AVM) יוצרים חיבורים לא תקינים בין עורקים לוורידים, ללא רשת נימים מתווכת— כלי הדם החלשים נוטים לקרע.

הפרעות קרישה ותרופות מדללות דם. מטופלים עם הפרעות קרישה מולדות או נרכשות, או אלו המקבלים תרופות נוגדות קרישה (warfarin, DOAC), נמצאים בסיכון מוגבר לדימום. במקרה של טראומה או קרע ספונטני בכלי דם, המנגנון הטבעי לעצירת דימום אינו פועל כראוי, והדימום ממשיך ללא שליטה.

טראומה, גידולים ודלקת כלי דם. פגיעה ישירה בראש עלולה לקרוע כלי דם; גידולים במוח יכולים לפלוש לכלי דם ולגרום לדימום; דלקת כלי דם (vasculitis) פוגעת בשלמות דופן כלי הדם.

גורמי סיכון נוספים: סוכרת, עישון, שימוש בסמים (קוקאין, אמפטמינים), והפרעות בקרישה מגבירים את הסיכון לשבירה מבנית של דופן כלי הדם.

מניעה: איזון לחץ דם, הימנעות מעישון, ניהול תרופתי מושכל ומעקב הדמייתי כשיש חשד למפרצת.

אבחון דימום: אילו בדיקות יש לבצע ומתי איחור באבחון ייחשב לרשלנות?

בחשד לדימום יש לבצע בדיקה רפואית מיידית ולתעד תסמינים חיוניים. הפרוטוקול הסטנדרטי כולל:

בדיקות קו ראשון:

• CT מוח ללא חומר ניגוד— הבדיקה הרגישה והמהירה ביותר לזיהוי דימום מוחי חריף. רגישות גבוהה לדימום בן יותר מ-2 מ"מ. יש לבצע תוך 15 דקות מהגעת המטופל.
• CTA (CT Angiography)— לזיהוי מקור הדימום, מפרצות, או מומי כלי דם. במקרה של דימום תוך-מוחי ספונטני, CTA מהווה סקר סטנדרטי לחריגות וסקולריות.
• MRI/MRA— במקרים נבחרים, כאשר CT שלילי אך החשד הקליני נותר גבוה, או לאיתור דימומים קטנים/כרוניים. רגישות 50% עם ספציפיות 95% לאנוריזמות.

בדיקות דם:

• ספירת דם מלאה (CBC)— לזיהוי אנמיה או ירידת טסיות.
• תפקודי קרישה (PT, aPTT, INR)— להערכת יכולת הקרישה, במיוחד במטופלים המקבלים נוגדי קרישה.
• רמת פיברינוגן, D-dimer— במקרים של חשד לפיזור קרישה תוך-וסקולרי (DIC).

בדיקה נוירולוגית ממוקדת: הערכת רמת הכרה (Glasgow Coma Scale), בדיקת אישונים, תנועת גפיים, דיבור וראייה.

חזרה על בדיקות לפי החמרה: כאשר המצב הקליני מחמיר או כאשר הבדיקה הראשונית בוצעה בתנאים לא אופטימליים (מטופל נסער, תנועה), יש לחזור על ההדמיה.

מתי איחור באבחון ייחשב לרשלנות?

איחור באבחון חרף סימנים מובהקים. במקרה מסוים, אישה בת 35 הגיעה לחדר מיון עם "הכאב הגרוע ביותר בחיי", הקאות, לחץ דם 210/98 ודופק 54— כל הסימנים הקלאסיים לדימום תת-עכבישי. CT הוזמן רק ב-19:50, נקרא כתקין ב-20:30, והרדיולוג התבקש לבדוק מחדש רק ב-23:30. בבדיקה חוזרת זוהה דימום עדין בציסטרנות הבסיס, אך ב-00:00 הדימום התרחב, וב-02:00 המטופלת עמדה בקריטריונים למוות מוחי. העיכוב של ארבע שעות בין הגעה לאבחון נכון קבע את התוצאה הקטלנית.

אבחון שגוי עקב אי-ביצוע בדיקות מתאימות. כאשר רופא משחרר מטופל עם כאבי ראש חמורים, חולשה וסחרחורת ללא ביצוע הדמיה— כפי שקרה במקרה שצוין— ורק יומיים לאחר מכן מתגלה דימום מוחי עם המטומה ומפרצת קרועה, מדובר ברשלנות ברורה.

איחור באבחון במצב דימום פעיל פוגע בסיכויי הישרדות ושיקום ומהווה חריגה מסטנדרט הטיפול הסביר.

הטיפול בדימום: כיצד מטפלים ומהי רשלנות בטיפול?

הטיפול הראשוני מתמקד על ABC (Airway, Breathing, Circulation), ייצוב לחץ דם, וטיפול תרופתי לעצור דימום ולהקטין נזק:

ייצוב המטופל:

• שמירה על דרכי נשימה פתוחות, חמצון מספק, ובקרת לחץ דם.
• הנחיות NICE (NG128, עודכן מרץ 2025) ממליצות על הורדת לחץ דם סיסטולי ל-140 mmHg או פחות תוך שעה אחת בדימום תוך-מוחי חריף.

טיפול תרופתי לעצירת דימום:

• הפסקת מדללים והיפוך נוגדי קרישה: במטופלים המקבלים warfarin, יש לתת PCC (Prothrombin Complex Concentrate) 25–50 יח'/ק"ג + ויטמין K 10 מ"ג IV תוך 60 דקות. במטופלים על DOAC (אפיקסבן, ריוורוקסבן), Andexanet alfa אם Anti-Xa ≥0.4 IU/מ"ל ונפח ICH ≤60 מ"ל.
• מתן תרופות להפחתת לחץ תוך-גולגולתי: Mannitol או Hypertonic saline במקרים של לחץ מוגבר.
• חוסמי פיברינוליזה: במקרים של tPA (תרומבוליזה), קריופרציפיטט 10 יח' או Amicar 4–5 גרם IV.

ניתוח או טיפול אנדו-וסקולרי:

• קרניוטומיה וניקוז המטומה— במקרים של המטומה גדולה עם לחץ תוך-גולגולתי מוגבר או הידרדרות נוירולוגית.
• טיפול אנדו-וסקולרי— אמבוליזציה של מפרצת או AVM, במיוחד כאשר הניתוח הפתוח מסוכן מדי.

פרוטוקולי עירוי מסיבי, ניטור נוירולוגי ותיעוד הדוק הם חלק בלתי נפרד מהטיפול.

מהי רשלנות בטיפול?

עיכוב בניתוח חיוני. כאשר מטופל עם המטומה מתרחבת או לחץ תוך-גולגולתי מסכן חיים זקוק לניתוח דחוף, אך הניתוח מתעכב בשעות קריטיות, מדובר ברשלנות.

מתן תרופות שגויות. מתן tPA (תרומבוליזה) במטופל עם שבץ המורגי במקום איסכמי— טעות קטלנית שמחמירה את הדימום.

אי-מעקב אחר הידרדרות. כאשר מטופל מראה סימני החמרה (ירידה ב-GCS, שינוי באישונים, חולשה מתקדמת) אך הצוות לא מבצע הדמיה חוזרת או לא מעלה את רמת הטיפול, מדובר בכשל.

שחרור מוקדם בניגוד לקליניקה. שחרור מטופל עם סימנים מתמשכים של דימום או לחץ תוך-גולגולתי, ללא תקופת תצפית מספקת או הדמיה חוזרת.

התערבות בזמן נועדה למנוע נזק נוסף ולשפר הישרדות ושיקום.

רשלנות רפואית בלידה: מקרים של דימום, ירידת מים וסיבוכים נוספים

רשלנות רפואית בלידה כוללת מצבים שבהם צוות לא פעל בזמן או כנדרש, וכתוצאה מכך נגרם נזק לאם או לתינוק.

דימום לאחר לידה (PPH) שלא זוהה ונוהל כראוי. דימום מסיבי לאחר לידה מהווה אחת הסיבות המובילות לתמותת אימהות. כאשר הצוות לא מזהה דימום בזמן, לא מבצע עירוי דם או לא מפנה לניתוח דחוף, מדובר ברשלנות.

ירידת מים מוקדמת (PPROM) ללא מתן אנטיביוטיקה ומעקב. ירידת מים מוקדמת מגבירה את הסיכון לזיהום תוך-רחמי. כאשר הצוות לא נותן אנטיביוטיקה מניעתית ולא עוקב אחר סימני זיהום, הסיכון לספסיס ולנזק עולה.

אי-תגובה למצוקה עוברית וצורך בניתוח קיסרי דחוף שהתעכב. במקרה שטופל במשרדנו, אם הגיעה לבית החולים בשבוע 38 להריון עם הפחתה בתנועות העובר. רופאי בית החולים קבעו כי יש לבצע ניתוח קיסרי, אך לאחר שהמוניטור "השתפר" (למרות שלא הייתה האצה אחת בדופק העוברי), הם קיבלו החלטה לבטל את הניתוח. הניתוח בוצע בסופו של דבר באיחור של 6 שעות, והילד נולד ללא דופק, עבר החייאה ונותר עם פגיעה נוירולוגית לצמיתות. המדינה שילמה כ- 8 מיליון ש"ח (מתוכם 3 מיליון בגין קצבאות ביטוח לאומי).

טיפול חלקי בהיפוטוניה של הרחם. כאשר הרחם לא מתכווץ כראוי לאחר הלידה, הדימום ממשיך. הטיפול כולל עיסוי רחם, תרופות (אוקסיטוצין, מתרגין), ובמקרים חמורים— ניתוח. כשל בטיפול מהיר ואגרסיבי עלול להוביל לדימום מסיבי ולהלם.

בכל מקרה של לידה עם החמרה מהירה קיימת חובה לזהות דימום, לשקול צורך בעירוי/ניתוח, ולתעד קבלת החלטות בזמן. כשל באלו עשוי להוות עילת תביעה.

נזק מוחי ופגיעות נוספות: ההשלכות של רשלנות בטיפול בדימום

לאחר דימום מוחי קיים סיכון לנזק מוחי קשה ולעיתים בלתי הפיך. יותר משליש מהניצולים מדימום תוך־מוחי מתים או נותרים עם נכות חמורה אחרי שלושה חודשים (מקור: Functional outcome and survival following spontaneous intracerebral hemorrhage, 2018, https://pmc.ncbi.nlm.nih.gov/articles/PMC6192392/).

פגיעה עשויה לכלול:

• שיתוק— חולשה או שיתוק מוחלט בצד אחד של הגוף (hemiparesis/hemiplegia), המשפיע על יכולת הליכה, טיפול עצמי ותפקוד יומיומי.
• הפרעות קוגניטיביות— פגיעה בזיכרון, ריכוז, תפקודים ניהוליים, ויכולת קבלת החלטות.
• אפזיה— הפרעה ביכולת הדיבור או ההבנה, המשפיעה על תקשורת בסיסית.
• אפילפסיה— התקפים חוזרים כתוצאה מגירוי של קליפת המוח על ידי רקמת צלקת.
• הפרעות התנהגות ורגשיות— דיכאון, חרדה, תנודות מצב רוח, ושינויים באישיות.

לאחר אירוע מוחי המורגי, החולים מתמודדים עם שיקום ממושך, אובדן תפקוד ותלות. תהליך השיקום כולל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול בדיבור, וליווי פסיכולוגי— תהליך שעשוי להימשך חודשים עד שנים.

נזק מערכתי מדימום כולל:

• כשל איברים— כליה, כבד, ריאות עלולים להיפגע כתוצאה מהלם דימומי ממושך.
• פגיעות נפשיות— PTSD, דיכאון, חרדה, ותחושת חוסר אונים.

העיתוי בטיפול משפיע ישירות על שיעור התמותה והנכות. מחקרים על הלם דימומי מראים שרוב המקרים הניתנים למניעה מתרחשים תוך שעתיים מתחילת הדימום— "השעה הזהובה" להתערבות. כאשר האבחון מתעכב, ההזדמנות להתערבות מצילת חיים חולפת, והנזק הופך בלתי הפיך.

כאן מתחדדת בחינת הקשר בין הרשלנות לנזק והערכת הפיצוי.

נתוני תמותה ונכות: ב-2021, 3.31 מיליון מקרי מוות מדימום תוך-מוחי מתוך 7.25 מיליון מוות מכל שבץ (WHO/AHA 2025). 87% מהמקרים במדינות בעלות הכנסה נמוכה-בינונית. ב-2022, 165,393 מקרי מוות משבץ בארה"ב, עלייה של 7% מ-2012.

כיצד מוכיחים רשלנות רפואית והקשר הסיבתי

שלב 1: איסוף ותיעוד

אספו כל הרשומות הרפואיות: מיון, אשפוז, הדמיות (תמונות בפועל, לא רק דוחות), בדיקות מעבדה, תרשימי סיעוד, זמני קריאה/החלטות, ושיחות עם המשפחה. התיעוד מקים את ציר הזמן הקליני: מה המטופל דיווח, אילו בדיקות הוזמנו, מתי בוצעו, מה התוצאות, כיצד הועברו לצוות, ואיך התקבלו החלטות.

תעדו את הזכרונות שלכם: אילו תסמינים המטופל הציג ומתי, מה אמרתם לצוות הרפואי, כיצד הצוות הגיב, ואילו שינויים קליניים התרחשו בבית לאחר השחרור. כאשר מטופל עם דימום משוחרר אך מחמיר בבית במהלך שעות או ימים, תיעוד משפחתי של ההחמרה הופך לראיה קריטית.

שלב 2: חוות דעת רפואית-משפטית

מומחה מתאים (נוירולוג, נוירוכירורג, מיילדות, רדיולוג) מנתח את סטנדרט הטיפול הסביר, סטיות מהסטנדרט, וזמני תגובה— ומעריך קשר סיבתי לנזק. המומחה מספק את המסגרת המאפשרת השוואה בין התנהלות הנתבע לסטנדרטים מקובלים.

שלב 3: הוכחת שלושת היסודות

התרשלות (סטייה מהסטנדרט): האם הרופא פעל באופן שונה ממה שרופא סביר היה עושה באותן נסיבות? לדוגמה: אי-ביצוע CT במטופל עם כאב ראש thunderclap.

נזק מוכח: האם המטופל סבל מפגיעה פיזית, קוגניטיבית, רגשית או כלכלית? התיעוד הרפואי והעדויות מוכיחים את הנזק.

קשר סיבתי על בסיס "מאזן הסתברויות": האם הנזק היה מתרחש גם ללא הרשלנות? במקרה של דימום מוחי, המומחה יבחן האם הדימום היה קטן יותר, או האם ניתוח היה מבוצע מוקדם יותר, אילו האבחון היה נעשה בזמן.

נזק ראייתי עשוי לסייע כשקיים תיעוד חסר. כאשר התיעוד הרפואי לקוי או חסר, בתי המשפט עשויים להסיק מסקנות לרעת הנתבע.

התיישנות 

7 שנים מיום האירוע. לקטינים: התקופה מתחילה מגיל 18, ומסתיימת בגיל 25. פנו לייעוץ מיידי לבדיקת המועד.

פיצויים אפשריים ומה משפיע על סכום התביעה

ראשי נזק:

ממוניים:

• הפסדי השתכרות— הכנסה חודשית × אחוזי נכות תפקודית × חודשים עד פרישה.
• הוצאות רפואיות ושיקום— אשפוזים, ניתוחים, תרופות, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול בדיבור.
• עזרת צד ג׳— עלות מטפל/ת סיעודי/ת.
• התאמות דיור/רכב— שיפוצים לנגישות, רכב מותאם.
• הוצאות עתידיות— טיפול רפואי ממושך, ציוד עזר.

לא ממוניים:

• כאב וסבל— פיזי ומנטלי, לפי חומרת הפגיעה.
• קיצור תוחלת חיים— פיצוי בגין שנות חיים שאבדו.
• אובדן סיכויי החלמה— גובה לפי אחוז הסיכויים שאבדו.

גובה הפיצוי מושפע מ:

• חומרת הנזק— נכות קלה מול נכות מוחלטת.
• גיל— צעירים יותר מקבלים פיצויים גבוהים יותר.
• השפעה תפקודית— מידת התלות בעזרה חיצונית.
• צרכי טיפול עתידיים— עלות שיקום ממושך.

בתיקי לידה ושבץ המורגי הפיצויים עשויים להיות גבוהים בשל טיפול ממושך ותלות.

מדוע לבחור במשרדנו

מומחיות ייחודית בתיקי דימום מוחי ורשלנות רפואית בלידה. משרד עורכי הדין ישר יעקובי מתמחה בייצוג נפגעי רשלנות רפואית, עם דגש על מקרים מורכבים של דימום, שבץ מוחי ולידה.

צוות רב-תחומי עם נוירולוגים, נוירוכירורגים ומיילדות כיועצים. אנו עובדים עם מומחים רפואיים מובילים המספקים חוות דעת מקצועיות ומפורטות.

ניסיון מוכח בתיקי עיכוב באבחון ואי-הערכת דחיפות. טיפלנו במקרים של אבחון מאוחר של דימום מוחי, שחרור מוקדם מחדר מיון, ועיכוב בניתוח קיסרי — והשגנו פיצויים משמעותיים ללקוחותינו.

שקיפות מלאה בעלויות ותיאום ציפיות. אנו מסבירים את התהליך, את הסיכויים, ואת העלויות מראש— ללא הפתעות.

נפגעתם מדימום עקב רשלנות רפואית? כך תדעו אם יש לכם עילה לתביעה

במקרים של רשלנות רפואית שנגרמה עקב איחור באבחון, אבחון שגוי או כשל בטיפול— במיוחד כשיש תיעוד של תסמינים ברורים— ייתכן שיש עילה להגשת תביעה ולקבלת פיצויים. בכל מקרה חשוב לפנות בהקדם לעורך דין רשלנות רפואית לבדיקת החומר הרפואי, הערכת סיכויים והפנייתכם לחוות דעת מתאימה. אם עולה צורך בבדיקות נוספות או איסוף רשומות, נטפל בכך עבורכם. לייעוץ ראשוני ללא התחייבות, צרו קשר.