היפרדות שליה: כל מה שאת חייבת לדעת על הסיבוך בהריון

הי, אני כאן כדי לדבר איתך על נושא חשוב ולעיתים קצת מפחיד שקשור להריון – היפרדות שליה. אני יודעת שהריון הוא תקופה מיוחדת ומרגשת, מלאה בציפייה והתרגשות לקראת הבייבי שבדרך. אבל כמו בכל מסע, לפעמים יש מהמורות בדרך, וחשוב שנהיה מוכנות ומודעות גם לאפשרות של סיבוכים. אחד הסיבוכים המשמעותיים האלה הוא היפרדות שליה.

אז מה זה בעצם היפרדות שליה (באנגלית: Placental Abruption)? במילים פשוטות, זה מצב שבו השליה, אותו איבר מופלא שמחבר בינך לבין התינוק שלך ומספק לו את כל מה שהוא צריך, מתנתקת מדופן הרחם מוקדם מדי – כלומר, לפני שהתינוק נולד.

כדי להבין למה זה כל כך משמעותי, בואי נזכיר רגע מה תפקידה של השליה. השליה היא איבר שמתפתח במיוחד להריון, צורתה עגולה ושטוחה, והיא עשירה בכלי דם. היא נצמדת לדופן הפנימי של הרחם, ובאמצעות חבל הטבור, היא מעבירה לעובר חמצן וחומרי מזון חיוניים מהדם שלך, ובמקביל מפנה ממנו חומרי פסולת כמו פחמן דו-חמצני. היא גם מייצרת הורמונים שחשובים לתמיכה בהריון. באופן תקין, השליה מסיימת את תפקידה רק אחרי שהתינוק יוצא לאוויר העולם, ואז היא מתנתקת מדופן הרחם ונפלטת החוצה, בדרך כלל תוך כחצי שעה מהלידה.

כשהשליה נפרדת מוקדם מדי, כלומר במצב של היפרדות שליה, הקשר החיוני הזה נפגע, וזה עלול לסכן את אספקת החמצן והמזון לעובר, וגם לגרום לדימום אצלך, האם. זה נחשב לאחד הגורמים השכיחים לדימום במחצית השנייה של ההריון, בעיקר בשליש השלישי.

חשוב לי להדגיש – למרות שזה נשמע מפחיד, היפרדות שליה היא לא מצב שכיח מאוד. היא מתרחשת בכ-1% מההריונות, או בערך ב-2 עד 10 לידות מתוך 1,000.3 והכי חשוב – מודעות לסימנים ופנייה מהירה לטיפול רפואי יכולות לעשות הבדל עצום ולהציל חיים. במאמר הזה אני רוצה להסביר לך בדיוק מה קורה, למה זה קורה, איך מזהים את זה ומה אפשר לעשות, כדי שתרגישי יותר בטוחה ומיודעת.

איך היפרדות שליה קורית? (הסבר פשוט)

אז איך בעצם קורה התהליך הזה של היפרדות השליה? תחשבי על השליה כמו על מדבקה גדולה שצמודה חזק לקיר הפנימי של הרחם. הקשר הזה מתבצע דרך רשת מסועפת של כלי דם קטנים שמגיעים מרירית הרחם אל השליה.

היפרדות שליה מתחילה כשכלי הדם האלה, שמחברים בין הרחם לשליה, נקרעים או נפרדים מסיבה כלשהי. הקרע הזה גורם לדימום באזור שבין השליה לבין דופן הרחם. הדם שמצטבר שם יוצר מעין "כיס" או קריש דם (שנקרא בשפה הרפואית "המטומה" או "שטף דם שלייתי"). ככל שהדימום נמשך והקריש גדל, הוא דוחף את השליה עוד ועוד ומפריד אותה מדופן הרחם – קצת כמו שמשהו שנכנס מתחת למדבקה גורם לה להתקלף מהמשטח.

הבעיה המרכזית היא שכשהשליה נפרדת, אפילו באופן חלקי, נפגעת אספקת החמצן וחומרי המזון החיוניים שמגיעים ממך אל התינוק דרך אותם כלי דם. ככל ששטח ההיפרדות גדול יותר, כך הפגיעה באספקה לעובר חמורה יותר, וגם הדימום אצלך יכול להיות משמעותי יותר. חשוב לציין שמקור הדימום הוא מכלי הדם שלך, האם.

ההיפרדות יכולה להיות חלקית (רק חלק מהשליה מתנתק) או מלאה (כל השליה מתנתקת).

בנוסף, מבחינים בין שני סוגי התרחשות עיקריים:

• היפרדות חריפה (אקוטית): זו ההופעה הפתאומית והדרמטית יותר, עם תסמינים ברורים שמופיעים בבת אחת.
• היפרדות כרונית: מצב שמתפתח לאט יותר, לפעמים לאורך זמן. הוא יכול להתבטא בדימומים קלים וחוזרים (לפעמים דם כהה או קרוש), או אפילו לא להתבטא בתסמינים ברורים בכלל, ולהתגלות רק באולטרסאונד או אחרי הלידה. היפרדות כרונית יכולה להיות קשורה גם לבעיות אחרות כמו עיכוב בגדילת העובר.

טבלה: השוואה בין היפרדות שליה חריפה (אקוטית) לכרונית

הבנת המנגנון הבסיסי עוזרת להבין למה גורמי סיכון מסוימים משחקים תפקיד. הרבה מהם קשורים למצבים שמפעילים לחץ על כלי הדם העדינים האלה – בין אם זה לחץ דם גבוה ש"מותח" אותם לאורך זמן 3, שימוש בחומרים כמו קוקאין שגורמים לכיווץ פתאומי שלהם , או עישון שמחליש את דפנות כלי הדם. גורמים אחרים קשורים לכוחות פיזיים פתאומיים שפשוט קורעים את החיבור – כמו מכה בבטן או שינוי לחץ מהיר ברחם (למשל בירידת מים פתאומית). כלומר, לעיתים קרובות הסיבה הבסיסית קשורה לכלי דם שנחלשו או לכוחות פיזיים שפשוט היו חזקים מדי עבור החיבור העדין בין השליה לרחם.

מהם התסמינים שצריכים להדליק נורה אדומה?

חשוב מאוד שתכירי את התסמינים (סימנים) האפשריים של היפרדות שליה. זיהוי מוקדם ופנייה מהירה לעזרה רפואית הם קריטיים. אם את חווה אחד או יותר מהתסמינים הבאים, במיוחד במחצית השנייה של ההריון (אחרי שבוע 20), חשוב מאוד לפנות מיד לבדיקה רפואית במיון יולדות או לרופא המטפל. אל תחכי!

• דימום וגינלי (מהנרתיק): זהו התסמין הבולט ביותר ולעיתים הראשון שמופיע. הדימום יכול להיות קל (כמו כתמים) או כבד ופתאומי, לפעמים עם קרישי דם. צבע הדם יכול להיות אדום טרי או כהה יותר. חשוב לזכור: דימום מופיע בכ-80% עד 90% מהמקרים, אבל לא תמיד!. בכ-20% מהמקרים, הדימום נשאר כלוא מאחורי השליה ולא יוצא החוצה (זה נקרא "דימום נסתר"). מצב זה יכול להיות מסוכן במיוחד, כי הוא לא נותן סימן חיצוני ברור לבעיה.
• כאבי בטן: לרוב מדובר בכאב פתאומי, חד ומתמשך. הכאב יכול להיות ממוקד או מפושט בבטן.
• כאבי גב: לעיתים הכאב מורגש בעיקר בגב התחתון.
• רגישות, נוקשות או התקשות של הרחם: הבטן עשויה להרגיש קשה למגע, מתוחה מאוד או רגישה בצורה יוצאת דופן.
• צירים תכופים ו/או רצופים: יכולים להופיע צירים חזקים מאוד, בתדירות גבוהה, שלפעמים מרגישים כאילו אין הפסקה ביניהם (צירים "טטניים").1 זה שונה מצירים רגילים של לידה.
• ירידה בתנועות העובר: אם את מרגישה שהתינוק זז פחות מהרגיל, זה סימן חשוב שמחייב בדיקה דחופה.
• תסמינים נוספים: תחושת עילפון או סחרחורת , חיוורון.

חשוב לי לחזור ולהדגיש את הנקודה לגבי הדימום: היפרדות שליה יכולה לקרות גם בלי דימום וגינלי נראה לעין. הדם יכול להצטבר מאחורי השליה ולא למצוא דרך החוצה. לכן, אסור להסתמך רק על דימום כסימן אזהרה. אם את חווה כאב בטן חזק ופתאומי, התקשות של הרחם, צירים חזקים ורצופים או ירידה בתנועות העובר – פני מיד לבדיקה, גם אם אין דימום. הקשבה לגוף שלך ותגובה מהירה הן המפתח.

טבלה: מתי לפנות מיד לעזרה רפואית?

למה זה קורה? גורמי הסיכון להיפרדות שליה

אחת השאלות הראשונות שעולות היא "למה זה קורה לי?". חשוב לדעת שברוב המקרים, הסיבה המדויקת להיפרדות שליה פשוט לא ידועה. זה לא משהו שעשית או לא עשית. יחד עם זאת, הרפואה זיהתה מספר גורמי סיכון (מצבים שמגבירים את הסיכוי) להיפרדות שליה. הכרת הגורמים האלה חשובה, כי על חלקם אפשר להשפיע:

• היפרדות שליה בהריון קודם: זהו גורם הסיכון המשמעותי ביותר. אם חווית היפרדות שליה בעבר, הסיכון שתחוו זאת שוב עולה משמעותית (נדבר על זה עוד בהמשך).
• יתר לחץ דם ורעלת הריון: לחץ דם גבוה כרוני (שהיה קיים עוד לפני ההריון) או יתר לחץ דם שהתפתח בהריון (כולל רעלת הריון) הם גורמי סיכון מרכזיים מאוד. לחץ הדם הגבוה מפעיל עומס על כלי הדם העדינים המחברים בין הרחם לשליה ועלול לגרום לקרע שלהם.
• חבלה (טראומה) לבטן: מכה ישירה לבטן, למשל כתוצאה מנפילה, תאונת דרכים, או לצערנו גם אלימות פיזית, עלולה לגרום להיפרדות. אפילו בלימה פתאומית או האצה חזקה ברכב עלולות להיות גורם במקרים מסוימים.
• עישון: עישון סיגריות במהלך ההריון מעלה את הסיכון להיפרדות שליה באופן משמעותי, פי 2.5 ואף יותר, במיוחד בשילוב עם יתר לחץ דם. העישון פוגע בכלי הדם ומחליש אותם. הסיכון עולה ככל שמעשנים יותר זמן.
• שימוש בסמים, במיוחד קוקאין: שימוש בקוקאין בהריון קשור באופן חזק מאוד להיפרדות שליה. שיעור ההיפרדות אצל נשים שהשתמשו בקוקאין יכול להגיע ל-10% ואף יותר. הקוקאין גורם לעליות חדות בלחץ הדם ולכיווץ כלי דם, מה שעלול לקרוע את החיבורים.
• גיל האם: סיכון מוגבר נצפה אצל נשים מבוגרות יחסית (מעל גיל 35 או 40) וגם אצל נשים צעירות מאוד (מתחת לגיל 17 או 20).
• הריון מרובה עוברים: הריון עם תאומים, שלישייה וכו' מעלה את הסיכון.2 הסיכון עולה גם מיד לאחר לידת התאום הראשון, בגלל הירידה הפתאומית בנפח הרחם (דקומפרסיה).
• ירידת מים מוקדמת (PROM/PPROM): פקיעה של קרומי מי השפיר לפני הזמן.
• ריבוי מי שפיר (פוליהידרמניוס): כמות גדולה מדי של מי שפיר ברחם. ירידת מים פתאומית במצב כזה עלולה לגרום לדקומפרסיה מהירה ולהיפרדות.
• קרישיות יתר (טרומבופיליה): נטייה מולדת או נרכשת לקרישיות יתר של הדם. זה עלול לגרום להיווצרות קרישי דם באזור השליה.
• גורמים רחמיים: ניתוחים קיסריים קודמים , שרירנים (מיומות) ברחם, זיהום תוך-רחמי (כוריואמניוניטיס).
• גורמים נוספים אפשריים: חבל טבור קצר מהרגיל , טיפולי פוריות (IVF), ויש מחקרים שמצביעים על קשר אפשרי לרמות נמוכות של ויטמין B12 או רמות גבוהות של הומוציסטאין בדם, ואפילו למתח נפשי קיצוני.

חשוב לשים לב שישנם גורמי סיכון שניתן להשפיע עליהם, כמו הפסקת עישון, הימנעות משימוש בסמים, איזון לחץ דם בעזרת טיפול רפואי ונקיטת אמצעי זהירות למניעת חבלות.

איך מאבחנים היפרדות שליה?

אז איך הרופאים יודעים אם מדובר בהיפרדות שליה? חשוב להבין שהאבחון (דיאגנוזה) של היפרדות שליה הוא בעיקר קליני. כלומר, הרופא מסתמך במידה רבה על התמונה הכוללת שמתקבלת מהתסמינים שאת מתארת, מהבדיקה הגופנית ומהערכת מצב העובר. אין בדיקה אחת פשוטה שנותנת תשובה חד משמעית של "כן" או "לא" בזמן אמת.

הנה הכלים העיקריים שהצוות הרפואי משתמש בהם:

• תשאול רפואי (אנמנזה): הרופא ישאל אותך על התסמינים שלך – מתי התחילו, איזה סוג כאב, כמות וצבע הדימום, האם את מרגישה תנועות עובר וכו'. חשוב מאוד שתספרי על כל מה שאת מרגישה, גם אם זה נראה לך לא חשוב.
• בדיקה גופנית: הרופא ימשש את הבטן שלך כדי להעריך את רגישות הרחם, מידת הנוקשות שלו (טונוס) ואת דפוס ההתכווצויות (צירים).
• ניטור עוברי: זהו חלק קריטי באבחון ובהערכת המצב. מחברים אותך למכשיר מוניטור שמודד באופן רציף את דופק הלב של העובר ואת פעילות הרחם (צירים). הרופאים מחפשים סימנים למצוקה עוברית, כמו האטה בדופק (ברדיקרדיה), האצות חלשות או האטה מאוחרת אחרי ציר (דסלרציות מאוחרות). מצב הדופק העוברי הוא מדד חשוב לחומרת ההיפרדות ולהשפעה על התינוק.
• בדיקת אולטרסאונד: האולטרסאונד הוא כלי חשוב, אבל יש לו מגבלות משמעותיות באבחון היפרדות שליה. לפעמים, במיוחד אם ההיפרדות גדולה, ניתן לראות באולטרסאונד קריש דם מאחורי השליה (המטומה רטרו-פלסנטרית).1 האולטרסאונד גם חיוני כדי לשלול סיבות אחרות לדימום, כמו שליית פתח (מצב שבו השליה מכסה את צוואר הרחם), לפני שמבצעים בדיקה וגינלית פנימית. אבל, וזה חשוב מאוד – אולטרסאונד תקין לא שולל היפרדות שליה!. היפרדות קטנה או קרישי דם טריים עשויים לא להיראות בבדיקה. לכן, הרופאים לא מסתמכים רק על האולטרסאונד.
• בדיקות דם: בדיקות דם עוזרות להעריך את חומרת הדימום ואת ההשפעה עלייך, האם. בודקים ספירת דם (לראות אם יש אנמיה בגלל איבוד דם), ספירת טסיות דם (שיכולות לרדת בגלל צריכת יתר בתהליך הקרישה), רמות פיברינוגן (חלבון קרישה חשוב שיכול לרדת משמעותית) ותפקודי קרישה כלליים.
• אבחון לאחר הלידה: לפעמים, במקרים קלים מאוד (שנקראים דרגה 0), האבחנה נעשית רק אחרי הלידה, כשבוחנים את השליה ומוצאים עליה סימנים לקריש דם ישן או אזור קטן של היפרדות.

מה שחשוב להבין מכל זה הוא שהרופא שלך צריך להרכיב פאזל מכל המידע – מה שאת מספרת, מה שהוא מרגיש בבדיקה, מה המוניטור מראה ומה האולטרסאונד (אולי) מראה. בגלל שהאולטרסאונד לא תמיד אמין במקרה הזה, ההחלטה על אבחנה וטיפול מתבססת הרבה פעמים על החשד הקליני הגבוה של הרופא, גם אם האולטרסאונד נראה תקין. לכן, חשוב כל כך לדווח על כל תסמין ולסמוך על הערכת הצוות הרפואי.

מהן דרגות החומרה ומה המשמעות שלהן?

כדי להבין טוב יותר את חומרת המצב ולתכנן את הטיפול המתאים, הרופאים נוהגים לסווג את היפרדות השליה לפי דרגות חומרה. הסיווג הזה עוזר להעריך את הסיכון לאם ולעובר. יש כמה שיטות סיווג, אבל לרוב מדברים על 3 או 4 דרגות:

• דרגה 0 (אסימפטומטית / ללא תסמינים): זו הדרגה הקלה ביותר. במצב הזה, את בכלל לא יודעת שיש היפרדות במהלך ההריון כי אין לך שום תסמינים. האבחנה נעשית רק אחרי הלידה, כשבודקים את השליה ומוצאים עליה קריש דם מאורגן או סימנים אחרים להיפרדות קטנה שהתרחשה. בדרך כלל, למצב הזה אין השלכות משמעותיות.
• דרגה 1 (קלה / היפרדות חלקית): דרגה זו מהווה כמחצית ממקרי ההיפרדות. התסמינים קלים יחסית: ייתכן דימום וגינלי קל (או היעדר דימום), רגישות קלה ברחם, אולי קצת צירים. הדבר החשוב הוא שבדרגה זו, לחץ הדם והדופק שלך תקינים, ואין סימני מצוקה אצל העובר (הדופק שלו תקין) ואין בעיות בקרישת הדם שלך.
• דרגה 2 (בינונית): דרגה זו מתרחשת בכרבע מהמקרים (כ-27%). כאן התסמינים משמעותיים יותר: דימום וגינלי בינוני (אך עדיין יכול להיות נסתר), כאבים ורגישות ניכרים ברחם, צירים חזקים ותכופים (לפעמים רצופים – טטניים).1 אצלך, האם, ייתכנו שינויים בסימנים החיוניים כמו דופק מהיר (טכיקרדיה) או ירידה בלחץ הדם כשאת עוברת מישיבה לעמידה (אורטוסטטיזם). אצל העובר, יש סימני מצוקה (שינויים בדופק). ייתכנו גם שינויים קלים בבדיקות הקרישה (רמת פיברינוגן נמוכה).
• דרגה 3 (חמורה / היפרדות מלאה): זו הדרגה הקשה ביותר, המתרחשת גם היא בכרבע מהמקרים (כ-24%). המצב כאן מסכן חיים: דימום חמור (שיכול להיות גם פנימי ונסתר), כאבי בטן עזים, רחם קשה וכואב מאוד, צירים חזקים ורצופים.1 את, האם, עלולה להיות במצב של הלם (לחץ דם נמוך מאוד).1 יש סיכון גבוה מאוד למצוקה קשה או למות העובר ברחם. בנוסף, קיימות הפרעות קשות בקרישת הדם (DIC).

כמובן שדרגת החומרה משפיעה ישירות על הסיכונים ועל הגישה הטיפולית שינקוט הצוות הרפואי.

היפרדות שליה: הסיכונים והסיבוכים האפשריים

היפרדות שליה היא מצב רציני שיכולות להיות לו השלכות משמעותיות גם עלייך, האם, וגם על התינוק שלך. חשוב להבין שהיקף הסיבוכים תלוי בכמה גורמים מרכזיים: חומרת ההיפרדות (כלומר, כמה מהשליה נפרדה), גיל ההריון שבו זה קורה, ובעיקר – כמה מהר מאבחנים את המצב ומטפלים בו.

סיכונים וסיבוכים אפשריים לעובר:

• מצוקה עוברית וחוסר חמצן: זו הסכנה המיידית והעיקרית. כשהשליה נפרדת, אספקת הדם, ולכן גם החמצן, לעובר נפגעת.3 חוסר חמצן ממושך או חמור עלול לגרום לנזק.
• עיכוב בגדילה תוך רחמית (IUGR): אם ההיפרדות היא כרונית או משמעותית, היא עלולה לפגוע בגדילה התקינה של העובר לאורך זמן.
• לידה מוקדמת (פגות): במקרים רבים, במיוחד אם יש מצוקה עוברית או דימום אימהי משמעותי, אין ברירה אלא ליילד את התינוק מוקדם, לפני הזמן (לפני שבוע 37). היפרדות שליה היא גורם משמעותי ללידות מוקדמות (אחראית לכ-10% מהן ויותר). לידה מוקדמת כשלעצמה כרוכה בסיכונים לפג, כמו בעיות נשימה, זיהומים וסיבוכים נוספים.
• לידה שקטה (מוות תוך רחמי): לצערנו, במקרים חמורים של היפרדות (דרגה 3) או אם הטיפול מתעכב, התוצאה עלולה להיות טרגית והעובר עלול למות ברחם. הסיכון למוות עוברי נע בין 20% ל-40% במקרים של היפרדות, תלוי בחומרתה.
• סיבוכים בלידה ואחריה: ציוני אפגר נמוכים בלידה (מדד לבריאות התינוק בדקות הראשונות), אנמיה אצל הילוד.
• השפעות ארוכות טווח: במקרים של חוסר חמצן משמעותי או פגות קשה, עלולים להיות סיבוכים נוירולוגיים והתפתחותיים ארוכי טווח, כמו שיתוק מוחין (CP), פגיעה מוחית היפוקסית-איסכמית (HIE), עיכובים התפתחותיים, בעיות קוגניטיביות או הפרעות קשב וריכוז (ADHD).

סיכונים וסיבוכים אפשריים לאם:

• איבוד דם משמעותי (דימום): זהו הסיכון העיקרי לאם. הדימום יכול להיות כבד מאוד ולהוביל למצב מסכן חיים של הלם תת-נפחי (היפוולמי), שבו הגוף מאבד כמות גדולה של דם.
• הפרעות קרישה (DIC): דימום חמור עלול לגרום לסיבוך מסוכן שנקרא "קרישה תוך-כלית מפושטת" (DIC). במצב זה, גורמי הקרישה בגוף "מתבזבזים" בניסיון לעצור את הדימום, מה שבאופן פרדוקסלי מוביל לדימום בלתי נשלט מאזורים אחרים בגוף.
• צורך בעירויי דם: בגלל איבוד הדם, נשים רבות עם היפרדות שליה משמעותית זקוקות לעירויי דם ומוצרי דם אחרים.
• אטוניה של הרחם (קושי בהתכווצות הרחם): לפעמים, הדם שחודר לשריר הרחם (מצב שנקרא רחם קובלייר) גורם לכך שהרחם לא מצליח להתכווץ היטב אחרי הלידה. זה מחמיר את הדימום לאחר הלידה.
• כריתת רחם (היסטרקטומיה): במקרים נדירים מאוד, אם הדימום לאחר הלידה בלתי נשלט ולא מגיב לשום טיפול אחר (תרופתי או כירורגי), ייתכן שיהיה צורך בכריתת הרחם כדי להציל את חיי האם.
• פגיעה באיברים: איבוד דם חמור והלם עלולים לגרום לפגיעה באספקת הדם לאיברים חיוניים כמו הכליות או המוח.
• ניתוח קיסרי דחוף: כפי שצוין, היפרדות שליה היא סיבה שכיחה לניתוח קיסרי דחוף, שלעיתים קרובות מבוצע בהרדמה כללית, ויש לו סיכונים משלו.
• תמותה אימהית: למרבה המזל, במדינות מפותחות עם רפואה טובה, מוות של אם כתוצאה מהיפרדות שליה הוא אירוע נדיר מאוד.6 אך הסיכון קיים, בעיקר במקרים של דימום חמור ובלתי נשלט.
• השפעות ארוכות טווח: יש מחקרים שמראים שנשים שחוו היפרדות שליה עלולות להיות בסיכון מעט מוגבר לתמותה ממחלות לב וכלי דם בשלב מאוחר יותר בחיים.

חשוב להבין איך הסיכונים האלה קשורים זה בזה. ההיפרדות הראשונית גורמת לדימום ולפגיעה באספקת החמצן לעובר. הדימום מסכן את האם, וחוסר החמצן מסכן את העובר. המצב הזה (דימום אימהי או מצוקה עוברית) מחייב לעיתים קרובות התערבות דחופה – יילוד מוקדם, לרוב בניתוח קיסרי. הלידה המוקדמת עצמה מביאה איתה סיכונים נוספים לפג, והניתוח הדחוף מביא סיכונים נוספים לאם. זה כמו אפקט דומינו – אירוע אחד גורר אחריו שרשרת של סיכונים וסיבוכים אפשריים. לכן, הטיפול המהיר והיעיל בהיפרדות עצמה הוא כל כך חשוב, כדי לנסות ולעצור את השרשרת הזו מוקדם ככל האפשר.

איך מטפלים בהיפרדות שליה?

כפי שכבר הבנו, היפרדות שליה היא מצב רציני, אבל חשוב לדעת שיש דרכים לטפל בו ולנהל אותו, במטרה לשמור על הבריאות שלך ושל התינוק שלך. הדבר הראשון שחשוב להדגיש הוא שאין טיפול שיכול לעצור את ההיפרדות או לחבר מחדש את השליה שכבר נפרדה מדופן הרחם. הטיפול מתמקד בניהול המצב ובקבלת ההחלטות הטובות ביותר בהתאם לנסיבות.

הגישה הטיפולית תלויה בכמה גורמים מרכזיים :

• חומרת ההיפרדות: האם היא קלה, בינונית או חמורה? 
• גיל ההריון: האם התינוק כבר בשל ללידה או שהוא עדיין פג? 
• מצב האם: האם את יציבה? האם הדימום נשלט? 
• מצב העובר: האם העובר מראה סימני מצוקה במוניטור? 

בהתאם לגורמים האלה, יש שתי גישות עיקריות:

1. גישה שמרנית (מעקב והשגחה):

• מתי שוקלים אותה? גישה זו מתאימה רק במקרים של היפרדות קלה וחלקית, כאשר ההריון טרם הגיע למועד (בדרך כלל לפני שבוע 34-36), וחשוב מכל – גם את וגם העובר יציבים לחלוטין, ללא דימום משמעותי פעיל וללא סימני מצוקה עוברית.
• מה זה כולל? בדרך כלל תתאשפזי בבית החולים להשגחה צמודה. הצוות יעקוב אחרי הסימנים החיוניים שלך (דופק, לחץ דם), כמות הדימום, פעילות הרחם (צירים), ויבצע ניטור רציף של דופק העובר. ייתכן שתתבקשי לנוח במיטה ולהימנע מקיום יחסי מין או החדרת כל דבר לנרתיק.
• סטרואידים להבשלת ריאות: אם גיל ההריון צעיר (בדרך כלל מתחת לשבוע 34, לפעמים עד 36), סביר להניח שתקבלי זריקות סטרואידים (כמו צלסטון). תפקידן לזרז את הבשלת הריאות של העובר, למקרה שיהיה צורך ליילד אותו מוקדם.
• המטרה: המטרה היא "לקנות זמן" ולאפשר לעובר להמשיך להתפתח ברחם כמה שיותר, כל עוד זה בטוח לשניכם. אם המצב שלך או של העובר מחמיר, או אם הדימום מתגבר, הגישה תשתנה ויוחלט על יילוד. אם המצב נרגע והכל יציב, ייתכן שתוכלי להשתחרר הביתה למנוחה ומעקב צמוד, אך תצטרכי להיות בקשר רציף עם הרופא ולחזור מיד אם יש שינוי.

2. יילוד מיידי:

• מתי זה נדרש? יילוד מיידי הוא הטיפול הנבחר במקרים של היפרדות חמורה, אם את, האם, לא יציבה (למשל, דימום כבד, סימני הלם), אם יש סימני מצוקה ברורים אצל העובר במוניטור, או אם ההריון כבר קרוב למועד או במועד (בדרך כלל משבוע 36-37 ואילך).
• איך מיילדים?

• ניתוח קיסרי דחוף: זו הדרך השכיחה ביותר במצבי חירום של היפרדות שליה, במיוחד אם יש מצוקה עוברית או אימהית. הניתוח מבוצע לעיתים קרובות בהרדמה כללית כדי לחסוך זמן יקר.
• לידה וגינלית: אפשרות זו נשקלת לפעמים אם ההיפרדות פחות חמורה, את והעובר יציבים, הדימום נשלט, וצוואר הרחם מוכן ללידה או שהלידה מתקדמת במהירות (לפעמים בעזרת זירוז עם פיטוצין או פקיעת מים). לידה וגינלית היא גם הדרך המועדפת בדרך כלל במקרה העצוב שבו העובר כבר נפטר ברחם.

טיפול תומך: בכל מקרה של היפרדות שליה משמעותית, תקבלי טיפול תומך חשוב: עירוי נוזלים לווריד כדי לשמור על לחץ הדם שלך, ולעיתים קרובות גם עירויי דם ומוצרי דם כדי לפצות על איבוד הדם. גם לאחר הלידה, תהיי תחת השגחה צמודה כדי לוודא שהרחם מתכווץ כראוי ושאין דימום מאוחר.

חיסון Anti-D: אם סוג הדם שלך הוא Rh שלילי, תקבלי זריקת Anti-D כדי למנוע יצירת נוגדנים שעלולים להשפיע על הריונות עתידיים.

האם אפשר למנוע היפרדות שליה?

זו שאלה חשובה שמעסיקה רבות. התשובה הקצרה היא שלצערנו, אי אפשר למנוע לחלוטין היפרדות שליה. כפי שציינתי, הסיבה המדויקת להתרחשותה לרוב לא ידועה, ואין לנו דרך אמינה לחזות מראש מי תחווה היפרדות ומתי.

אבל, וזה אבל חשוב, אפשר בהחלט להפחית את הסיכון על ידי התייחסות לגורמי הסיכון המוכרים, במיוחד אלה שניתנים לשליטה. אפשר לחשוב על זה כמו על נהיגה – אי אפשר למנוע תאונות לחלוטין, אבל אפשר לנהוג בזהירות, לחגור חגורה ולתחזק את הרכב כדי להפחית משמעותית את הסיכוי לתאונה או את חומרתה.

אז מה כן אפשר לעשות כדי להקטין את הסיכון?

• להימנע מעישון ומשימוש בסמים: זהו אחד הדברים המשמעותיים ביותר שאת יכולה לעשות. הפסקת עישון והימנעות מוחלטת משימוש בסמים, במיוחד קוקאין, במהלך ההריון מפחיתה את הסיכון באופן דרמטי.
• לאזן לחץ דם: אם את סובלת מיתר לחץ דם כרוני, או אם מתפתח יתר לחץ דם או רעלת הריון במהלך ההריון, חשוב מאוד להיות במעקב רפואי צמוד ולקבל טיפול מתאים כדי לשמור על לחץ דם מאוזן ככל האפשר.
• לנקוט אמצעי זהירות למניעת חבלות: חגירת חגורת בטיחות בצורה נכונה בכל נסיעה ברכב היא חובה. כדאי גם להימנע מפעילויות שעלולות לגרום לנפילות או למכות בבטן. אם חלילה עברת חבלה בבטן, חשוב לפנות מיד לבדיקה רפואית.
• להקפיד על מעקב הריון מסודר: ביקורים סדירים אצל הרופא או האחות מאפשרים לזהות ולנהל גורמי סיכון כמו יתר לחץ דם או זיהומים בשלב מוקדם. אם יש לך היסטוריה של היפרדות שליה או גורמי סיכון אחרים, המעקב יהיה קפדני עוד יותר.
• ליטול ויטמינים ותוספים מומלצים: ההמלצה הגורפת לכל אישה בהריון היא ליטול חומצה פולית וויטמינים נוספים לפי הנחיות הרופא. מעבר לתפקידה החשוב במניעת מומים בתעלה העצבית של העובר, ישנם מחקרים שמראים קשר אפשרי בין נטילת חומצה פולית (ולפעמים גם מולטי-ויטמינים או ויטמין B12) לבין סיכון מופחת להיפרדות שליה. המנגנון לא לגמרי ברור, ואולי קשור להשפעה על רמות הומוציסטאין או על בריאות כלי הדם. חשוב להדגיש שהמחקרים האלה הם בעיקר תצפיתיים ולא מוכיחים קשר סיבתי ישיר או מבטיחים מניעה, וחלקם לא מצאו קשר מובהק דווקא לחומצה פולית אלא יותר ל-B12. לכן, ההמלצה היא לא לקחת ויטמינים כדי למנוע היפרדות שליה, אלא פשוט להקפיד על ההמלצות הכלליות לנטילת ויטמינים בהריון, שייתכן ויש להן יתרון נוסף גם בהקשר הזה.

אז נכון, אי אפשר להבטיח ב-100% שלא תהיה היפרדות שליה. אבל בהחלט אפשר וחשוב "לשלוט במה שאפשר לשלוט בו" – לאמץ אורח חיים בריא, לטפל במצבים רפואיים קיימים, להיזהר מחבלות ולהיות במעקב רפואי מסודר. אלה הצעדים הפרואקטיביים הטובים ביותר שאת יכולה לנקוט כדי להפחית את הסיכון שלך.

התמודדות רגשית עם היפרדות שליה

מעבר לפן הרפואי, חשוב לי לדבר גם על ההיבט הרגשי. לחוות היפרדות שליה, או אפילו רק את החשש ממנה, יכול להיות אירוע מלחיץ, מפחיד ומטלטל מאוד עבורך ועבור המשפחה שלך. זה טבעי לגמרי להרגיש חרדה, פחד, בלבול ואפילו דיכאון במצב כזה. לפעמים, גם אם הכל מסתיים בטוב והתינוק בריא, עצם החוויה של מצב חירום רפואי, הניתוח הדחוף או האשפוז הממושך יכולים להשאיר חותם ולהיחוות כטראומה.

לכן, חשוב מאוד לא להישאר עם התחושות האלה לבד ולדאוג לתמיכה רגשית:

• תמיכה מהצוות הרפואי: אל תהססי לשאול שאלות, לבקש הסברים ולהביע את החששות שלך בפני הרופאים והאחיות. צוות רפואי קשוב ואמפתי יכול לעשות הבדל גדול בתחושת הביטחון שלך.
• תמיכה מהמשפחה והחברים: בן או בת הזוג, בני משפחה וחברים קרובים הם מקור תמיכה קריטי בתקופה כזו. חשוב שיהיו שם בשבילך, שיקשיבו לך בלי שיפוטיות, שיציעו עזרה מעשית ופשוט יהיו נוכחים. לפעמים רק הידיעה שאת לא לבד יכולה לחזק מאוד.
• תמיכה מקצועית: אם את מרגישה שהחרדה, הלחץ או העצב מציפים אותך, או אם את מתקשה להתמודד עם החוויה שעברת, חשוב מאוד לפנות לעזרה מקצועית. פסיכולוגים, עובדים סוציאליים או יועצים המתמחים בטראומה או בבריאות הנפש של נשים בהריון ואחרי לידה יכולים לספק כלים ותמיכה להתמודדות. אפשר לבדוק לגבי שירותים כאלה דרך בית החולים או קופת החולים.

חשוב לתת לעצמך זמן ומרחב לעבד את מה שעברת. גם אם התוצאה הסופית טובה, מותר לך להרגיש את הקושי והפחד שהיו כרוכים בכך. ואם חלילה החוויה הסתיימה באובדן, התמיכה הנפשית חשובה שבעתיים כדי להתמודד עם האבל והכאב.

החוויה של היפרדות שליה עלולה להשפיע גם על ההתייחסות להריונות עתידיים, ולעורר חרדה מוגברת. גם כאן, שיחה פתוחה עם הרופא המטפל וקבלת תמיכה נפשית יכולות לעזור להתמודד עם החששות.

סיכום ומסרים חשובים לדרך

אני מקווה שההסבר הזה עזר לך להבין טוב יותר מהי היפרדות שליה, למה היא קורית ואיך מתמודדים איתה. בואי נסכם את הנקודות החשובות ביותר:

• היפרדות שליה היא מצב שבו השליה נפרדת מדופן הרחם לפני הלידה. זהו סיבוך רציני, אך לא שכיח במיוחד (כ-1% מההריונות).
• התסמינים העיקריים כוללים דימום וגינלי, כאבי בטן או גב חזקים ופתאומיים, רחם נוקשה ורגיש, צירים תכופים ורצופים, או ירידה בתנועות העובר.
• הכי חשוב: אם את חווה אחד או יותר מהתסמינים האלה, במיוחד במחצית השנייה של ההריון – פני מיד לבדיקה רפואית דחופה! אל תחכי ואל תתלבטי. זמן הוא קריטי במצב הזה. זכרי שהיפרדות יכולה לקרות גם ללא דימום חיצוני.
• הקשיבי לגוף שלך: את מכירה את הגוף שלך הכי טוב. אם משהו מרגיש לך לא בסדר או מדאיג אותך, סמכי על האינסטינקטים שלך ודווחי על כך לרופא או לאחות.
• האבחון מתבסס בעיקר על התסמינים והערכת מצב העובר. אולטרסאונד יכול לעזור, אבל לא תמיד מאבחן או שולל את הבעיה.
• הטיפול תלוי בחומרת המצב, גיל ההריון ומצבך ומצב העובר. הוא יכול לנוע בין מעקב והשגחה בבית חולים לבין יילוד מיידי (לרוב בניתוח קיסרי).
• אי אפשר למנוע היפרדות שליה לחלוטין, אבל אפשר להפחית את הסיכון על ידי הימנעות מעישון וסמים, איזון לחץ דם, נקיטת אמצעי זהירות למניעת חבלות והקפדה על מעקב הריון מסודר ונטילת ויטמינים מומלצים.
• סיכון הישנות: אם חווית היפרדות שליה, הסיכון לכך בהריון הבא אכן עולה (פי 5 עד פי 10 בערך, או 5-15% סיכון הישנות אחרי אירוע אחד). חשוב לדבר על כך עם הרופא שלך לפני ההריון הבא כדי לתכנן מעקב מותאם אישית. יחד עם זאת, חשוב גם לזכור שרוב הנשים שחוו היפרדות שליה לא יחוו אותה שוב בהריון הבא.
• אל תשכחי את עצמך: התמודדות עם היפרדות שליה היא קשה גם רגשית. אל תהססי לבקש ולקבל תמיכה מהסביבה ומאנשי מקצוע.

אני יודעת שהמידע הזה יכול להיות מורכב ואולי קצת מאיים, אבל ידע הוא כוח. ההבנה של המצב והידיעה מתי ואיך לפעול הם הכלים החשובים ביותר שיש לך כדי לשמור על עצמך ועל התינוק שלך. אני מאחל לך המשך הריון בריא, רגוע ומשעמם (במובן הטוב של המילה!).