מחלת הירשפרונג – מהי המחלה ומה ההשלכות האפשריות?

מחלת הירשפרונג היא מחלה מולדת במערכת העיכול, המאופיינת בהיעדר תאי עצב תקינים בחלק מהמעי הגס, מה שגורם לשיתוק תנועתי באותו אזור ולהצטברות צואה באופן מסוכן. כבר בלידה, ואף בימים הראשונים לחיי התינוק, ניתן לזהות סימנים המעידים על קיום המחלה: היעדר יציאה ראשונית (מקוניום), נפיחות בטנית, הקאות חוזרות, רגישות במישוש הבטן, חוסר תיאבון או מצבים של עצירות כרונית שאינה משתפרת. מדובר במחלה נדירה יחסית, אך מוכרת היטב לרופאים ובמיוחד לרופאי ילדים, גסטרואנטרולוגים וכירורגים של מערכת העיכול.

ההשלכות של מחלת הירשפרונג עלולות להיות קשות במיוחד אם האבחון אינו מתבצע בזמן. ככל שהטיפול מתעכב– כך הסכנה לזיהום חמור (Enterocolitis), לנמק של המעי או להתייבשות עולה. אבחון מוקדם וטיפול ניתוחי מתאים יכולים למנוע את מרבית הסיבוכים– אך כאשר רופא לא מזהה את התסמינים בזמן, או שאינו מפנה לבדיקות המתאימות (כמו ביופסיית מעי), נוצר מצב מסוכן שבו רשלנות רפואית עלולה להתרחש.

במקרים כאלה, קיימת לעיתים עילה לתביעה בגין נזק גופני ונפשי, אובדן כושר השתכרות עתידי, נכות תפקודית, ואף עוגמת נפש להורים. המורכבות המשפטית מחייבת הבנה מעמיקה הן של ההיבטים הרפואיים והן של עקרונות דיני הנזיקין. לכן חשוב להכיר את מאפייני המחלה ואת נקודות הכשל האפשריות בדרך לאבחון וטיפול.

במאמר זה נסקור את הסימפטומים המרכזיים של מחלת הירשפרונג, נבחן את שיטות האבחון והטיפול, ונעמוד על נקודות בהן רשלנות רפואית עלולה להתרחש– כדי שתוכלו להבין האם ייתכן שנגרם לכם או ליקירכם עוול שניתן לתקן במסגרת משפטית.

תסמינים של מחלת הירשפרונג וסיכונים באבחון מאוחר

מחלת הירשפרונג עלולה להופיע כבר בימים הראשונים לחייו של התינוק, אך לעיתים היא מתגלה רק לאחר מספר שבועות או חודשים– כאשר ההורים מבינים שמשהו אינו כשורה. במקרים קלים יותר, היא אף עלולה להיחשף רק בגיל מאוחר יותר בילדות. הסימפטום המרכזי שצריך לעורר חשד הוא העדר יציאה תקינה מיד לאחר הלידה– מצב הקרוי אי-פליטת מקוניום. אך גם לאחר מכן, קיימים סימנים נוספים שמחייבים התייחסות רפואית רצינית: עצירות כרונית שאינה מגיבה לטיפול רגיל, בטן תפוחה ומלאת גזים, הקאות חוזרות, עיכוב בעלייה במשקל, אי שקט חריג אצל התינוק וסימנים להתייבשות או תת תזונה.

במקרים חמורים, המחלה עלולה להוביל להתפתחות של דלקת קשה במעי (Enterocolitis)– תופעה מסכנת חיים שדורשת טיפול מיידי ואשפוז. ככל שהאבחון מתעכב, כך גוברת הסכנה לסיבוכים משמעותיים כמו קרע של המעי, חדירת חיידקים למחזור הדם (ספסיס), נזק קבוע לתפקוד המעי, ולעיתים אף מוות.

הבעיה המרכזית נעוצה בכך שהתסמינים אינם ייחודיים רק למחלת הירשפרונג, ולכן יש מקרים שבהם רופאים נוטים להמעיט בחשיבותם או לייחס את התופעות לבעיות עיכול רגילות. אולם, רופא מקצועי ומנוסה אמור לדעת מתי לעצור ולבדוק לעומק– במיוחד כאשר ישנו רצף של סימנים מחשידים. כאשר לא ננקטות פעולות אבחון בזמן, או כאשר הרופא נמנע מהפניית הילד לבדיקות מתקדמות (כמו צילום בטן, חוקן בריום או ביופסיה), עלולה להיגרם רשלנות רפואית עם השלכות קשות.

תסמיני מחלת הירשפרונג אינם תמיד דרמטיים, אך החשיבות שבהכרה מוקדמת שלהם קריטית. כל הורה, ובעיקר כל רופא, צריך להבין את ההבדל בין עצירות רגילה לבין בעיה מבנית עמוקה המחייבת התערבות כירורגית. ככל שהאבחון מוקדם, כך עולים סיכויי ההחלמה המלאה – ולהפך.

כיצד מתבצע אבחון של מחלת הירשפרונג ומהן נקודות הכשל האפשריות?

אבחון מחלת הירשפרונג מתבסס על שילוב בין תסמינים קליניים, בדיקות דימות ובדיקות היסטולוגיות (בדיקות רקמה). עם הופעת סימנים מחשידים– כמו עצירות כרונית, חוסר בפליטת מקוניום, בטן נפוחה והקאות, הרופא המטפל אמור לשקול את האפשרות שמדובר במחלה מבנית במעי. בשלב ראשון ייתכן שיבוצע צילום בטן פשוט, אך במרבית המקרים יש צורך בהמשך בירור מעמיק יותר.

הבדיקה המרכזית לאבחון מחלת הירשפרונג היא חוקן בריום– בדיקת רנטגן המאפשרת לזהות אזורים צרים ובלתי פעילים במעי (אגזונרציה). כאשר ישנה בעיה מבנית שגורמת להצטברות של צואה וחסימה, החוקן מצביע על ההבדל בין החלק הפגוע לבין שאר המעי. עם זאת, אבחנה ודאית מתבצעת רק באמצעות ביופסיה רקטלית– לקיחת דגימת רקמה מהמעי התחתון ובחינתה תחת מיקרוסקופ, לצורך איתור העדר תאי עצב בגנגליונים.

לצד אלו, קיימת גם בדיקת מנומטריה אנורקטלית– בדיקה פיזיולוגית הבודקת את תגובת הסוגר האנאלי ללחץ. במצב תקין, שריר זה משתחרר בתגובה ללחץ; אך אצל ילדים עם הירשפרונג– התגובה נעדרת.

כשל באבחון של מחלת הירשפרונג עלול להתרחש ממספר סיבות: זלזול בסימנים הראשוניים מצד הרופא, חוסר ניסיון בזיהוי המחלה, העדר הפניה לבדיקות הנדרשות, שגיאה בפענוח התוצאות או חוסר תיאום בין גורמים רפואיים שונים. כל אחד מהשלבים הללו הוא קריטי, וכל טעות עשויה להוביל לנזק חמור ולעיכוב מיותר בטיפול הכירורגי.

כאשר האבחון מתבצע באיחור, הילד עלול לעבור חודשים של סבל מיותר, תת תזונה, ואף להיקלע לסיבוכים מסכני חיים. לכן, הרגישות הקלינית והנכונות לבדוק לעומק הן מפתח למניעת רשלנות רפואית. כאשר אלה נעדרות – ייתכן שניתן יהיה להגיש תביעה ולקבל פיצוי בגין נזק שנגרם עקב מחדל רפואי.

טיפול במחלת הירשפרונג – אילו כשלים רפואיים עלולים להוביל לרשלנות?

הטיפול במחלת הירשפרונג הוא בראש ובראשונה כירורגי, ומטרתו להסיר את הקטע הפגוע של המעי, כלומר, את האזור שבו חסרים תאי העצב ואינו מתפקד. ניתוח זה קרוי "Pull-through" ובמהלכו מחברים את החלק הבריא של המעי ישירות לרקטום, תוך עקיפה של האזור החולה. במקרים חמורים או כאשר יש זיהום פעיל, נדרש תחילה לבצע סטומה זמנית (פתח מלאכותי בדופן הבטן), ורק לאחר מכן ניתוח משלים.

למרות שההליך נחשב כיום לשגרתי יחסית, קיימים סיבוכים אפשריים לא מעטים, חלקם קשורים למצבו הבריאותי של הילד, ואחרים לניסיון המנתח או להתנהלות צוות בית החולים. סיבוכים שכיחים כוללים: זיהומים לאחר ניתוח, היצרות באזור החיבור, דליפות, פגיעה בעצבים סמוכים, חוסר שליטה על הסוגרים, ולעיתים גם הישנות של דלקת מעי קשה (Enterocolitis).

רשלנות רפואית בהקשר של טיפול במחלת הירשפרונג יכולה להתרחש בשלב האבחון של הצורך בניתוח, בתזמון הניתוח, בבחירת השיטה הניתוחית, ובניהול הטיפול לאחר הניתוח. לדוגמה, כאשר רופא מחליט להמתין יותר מדי זמן לפני הפניית הילד לניתוח – עלול להיגרם נזק בלתי הפיך למעי. כאשר המנתח מבצע את ההליך בצורה לא מדויקת או פוגעת באזורים סמוכים, נגרם נזק עצבי או תפקודי ארוך טווח. גם טיפול לקוי לאחר הניתוח – כמו חוסר ניטור זיהומים או אי-הדרכה מספקת להורים – עלול להיחשב ככשל טיפולי מהותי.

ילד שנותר עם פגיעה תפקודית, צורך בטיפולים רפואיים קבועים, או נזק נוירולוגי בעקבות טיפול רשלני – עלול להזדקק לשיקום ארוך טווח, עזרים רפואיים, ולתמיכה מתמשכת בכל תחומי החיים. לא רק הילד נפגע, אלא גם בני משפחתו, הנאלצים לעיתים לשנות את כל מהלך חייהם.

כאשר מתעורר חשש כי הנזק היה בר מניעה או נגרם כתוצאה מהתנהלות רפואית לא תקינה – חשוב להבין שקיימת אפשרות לבחינה משפטית של האירועים. במקרים מסוימים, יתברר כי הרופאים לא פעלו לפי הפרוטוקולים הרפואיים המקובלים, או שהמוסד הרפואי לא סיפק את התנאים הנדרשים להבטחת בטיחות המטופל.

רשלנות רפואית במחלת הירשפרונג– מתי קיימת עילה לתביעה?

כאשר מתמודדים עם מחלה מולדת כמו מחלת הירשפרונג, החשיבות שבאבחון מדויק ובטיפול נכון היא מכרעת. אך למרבה הצער, לא כל מקרה מטופל בהתאם לסטנדרטים הרפואיים הנדרשים – וישנם מצבים שבהם התנהלות רפואית כושלת מובילה לנזק משמעותי, שיכול להצדיק תביעה בגין רשלנות רפואית.

העילות המשפטיות עשויות להתבסס על שורה של כשלים: אי-זיהוי התסמינים במועד, עיכוב בהפניה לבדיקות הכרחיות, אבחון שגוי (או חוסר אבחון), החלטה שגויה לגבי הצורך בניתוח, רשלנות במהלך הניתוח עצמו, או מחדלים בטיפול לאחר הניתוח. כך למשל, כאשר תינוק מובהל שוב ושוב למיון בשל עצירות קשה ובטן נפוחה, אך לא נעשה ניסיון לבצע בירור מעמיק – מדובר בסטייה מהתנהלות רפואית תקינה.

במקרים אחרים, ניתוח שבוצע על ידי צוות רפואי חסר ניסיון או בתנאים לא אופטימליים, עלול לגרום לנזקים ארוכי טווח: דליפה מהחיבור בין חלקי המעי, פגיעה בעצבים, זיהומים חוזרים, בעיות שליטה על סוגרים, ואף צורך בניתוחים חוזרים. תופעות אלו אינן "סיבוך רגיל" בלבד – אלא עלולות להצביע על התרשלות ממשית בהתנהלות הרפואית.

כמו כן, מחלת ההירשפרונג ניתנת לאבחון טרום לידתי, כאשר למשל מודגמות לולאות מעי מורחבות בסקירת המערכות שבוצעה במהלך ההיריון. במצב שכזה, יש ליידע את ההורים על האפשרות לבצע הפסקת היריון. 

כדי להוכיח קיומה של רשלנות רפואית יש להציג שלושה יסודות: 1) חובת זהירות שהופרה על ידי הצוות הרפואי, 2) נזק ממשי שנגרם למטופל, 3) קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. אלו נבחנים בעזרת חוות דעת רפואית ומשפטית, תוך בדיקה האם הרופא פעל לפי אמות מידה מקובלות או חרג מהן.

חשוב להבין כי גם אם הנזק קיים – אין זה אומר אוטומטית שהייתה רשלנות. לעיתים, המחלה עצמה קשה מאוד, ולעיתים הסיבוכים אינם ניתנים למניעה. אך כאשר מתגלה כי היו כשלים באבחון, בטיפול או במעקב – בהחלט ייתכן שהמטופל ובני משפחתו זכאים לפיצוי, ולעיתים אף לפיצוי כספי גבוה בגין נכות, הוצאות רפואיות, אובדן כושר השתכרות, והשלכות רגשיות ונפשיות.

בדיקה משפטית של מקרה מסוג זה מחייבת מומחיות – הן רפואית והן משפטית. משרדו של עו"ד ישר יעקובי מתמחה בדיוק בתיקים כאלה, ובוחן כל מקרה לעומקו במקצועיות וברגישות הנדרשת.

שאלות נפוצות על מחלת הירשפרונג ורשלנות רפואית – תשובות שחשוב להכיר

האם כל עיכוב באבחון מחלת הירשפרונג מהווה רשלנות רפואית?
לא בהכרח. לא כל איחור באבחון נחשב לרשלנות רפואית. יש לבחון את נסיבות המקרה: מהם הסימנים שהתגלו? האם ניתן היה לזהות את המחלה במועד מוקדם יותר? האם הרופא פעל לפי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים? במידה והאיחור באבחון נבע מחוסר תשומת לב, היעדר הפניה לבדיקות מתאימות או זלזול בתסמינים, ייתכן שיש עילה לתביעה.

הילד עבר ניתוח אך סובל מסיבוכים – האם זו עילה לרשלנות?
סיבוכים הם חלק מהאפשרויות הקיימות בכל ניתוח, גם כאשר הצוות הרפואי פועל כהלכה. עם זאת, אם הסיבוכים נובעים מניתוח לקוי, בחירה שגויה של שיטת טיפול, חוסר ניסיון של המנתח או טיפול שגוי לאחר הניתוח – מדובר בהתנהלות העלולה להיחשב לרשלנות רפואית.

כמה זמן יש לי להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית במחלת הירשפרונג?
בדרך כלל, תקופת ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית היא 7 שנים ממועד המעשה הרשלני. עם זאת, כאשר מדובר בקטין– מניין השנים מתחיל רק מהגיעו לגיל 18. כלומר, ניתן להגיש תביעה עד גיל 25. 

מה הפיצוי שניתן לקבל במקרה של רשלנות רפואית?
גובה הפיצוי משתנה ממקרה למקרה ותלוי בחומרת הנזק: האם מדובר בנכות קבועה? בהוצאות רפואיות מתמשכות? באובדן כושר השתכרות עתידי? משרדנו בוחן כל מקרה לגופו ופועל להשגת הפיצוי המקסימלי האפשרי – לעיתים מדובר בסכומים של מאות אלפי שקלים ואף יותר, במיוחד כאשר קיימת נכות משמעותית.

האם נדרש לשלם מראש עבור הבדיקה המשפטית?
במשרדו של עו"ד ישר יעקובי, אנו מזמינים אתכם לפגישה ראשונית ללא התחייבות וללא תשלום. מטרת הפגישה היא להבין את פרטי המקרה, להעריך את סיכויי ההצלחה, ולהמליץ על המשך הדרך – בצורה כנה, שקופה ומקצועית.

איך מתחילים את התהליך?
פשוט מאוד – יוצרים קשר עם משרדנו, מספקים את התיעוד הרפואי הרלוונטי (ככל שיש), ומקבלים ליווי צמוד לאורך כל הדרך. אנו נדאג להשגת חוות הדעת הרפואיות, ננהל את המו"מ מול הגורמים הרפואיים או חברות הביטוח, ונייצג אתכם בבית המשפט אם יידרש.

סיכום– מחלת הירשפרונג ורשלנות רפואית: אל תשאירו את הספק ללא מענה

מחלת הירשפרונג היא אמנם מחלה נדירה יחסית, אך החשיפה אליה במסגרת הרפואית אינה נדירה – והיא מוכרת היטב לצוותים רפואיים בבתי חולים ובמרפאות ילדים. למרות זאת, לא מעט מקרים מדווחים על כשלים באבחון, בטיפול או במעקב הרפואי, אשר הובילו לנזק חמור לילד ולבני משפחתו. כאשר תינוק או ילד סובל מתסמינים המעידים על בעיה מבנית במעי, יש חובה על הרופא לפעול במקצועיות ובזריזות: לשלוח לבדיקות רלוונטיות, לזהות את הסיכון ולקבוע את דרך הטיפול המיטבית.

כפי שנראה במאמר, השלב הקריטי ביותר הוא שלב האבחון. כל עיכוב, חוסר מודעות או הערכת חסר של מצב רפואי כזה – עלולים להוביל להתדרדרות חמורה ואף מסכנת חיים. גם בטיפול עצמו, לרבות הניתוח הכירורגי, קיים סיכון לכשלים רפואיים – במיוחד כאשר לא ננקטת זהירות מספקת או כאשר הילד אינו מקבל את המעקב הנדרש לאחר ההתערבות.

רבים מההורים שנותרים עם סימני שאלה, אינם יודעים אם מה שקרה היה חלק ממהלך המחלה או שמא תוצאה של טעות רפואית. זו בדיוק הנקודה שבה חשוב לקבל חוות דעת משפטית, אמינה ומעמיקה.

אם יש לכם חשש כי אתם או ילדכם נפגעתם בעקבות טיפול רפואי לקוי במחלת הירשפרונג – אנו מזמינים אתכם ליצור קשר עם משרד עורכי הדין ישר יעקובי. אנו מציעים לכם פגישה ראשונית ללא התחייבות, שבה נבחן את נסיבות המקרה שלכם, נבדוק את המסמכים הרפואיים, ונאמר לכם בכנות האם קיים בסיס לתביעה.

משרדנו, הפועל מזה שנים רבות בייצוג נפגעי רשלנות רפואית, פועל בנחישות, במסירות וברגישות מול כל מקרה כדי שתוכלו לקבל את מה שמגיע לכם. אל תשאירו את השאלות ללא מענה. צרו עמנו קשר כבר עכשיו, ונפעל יחד למען הצדק והריפוי.